זהו ציטוט מתוך "הצעה לדיאלוג", שכתב בוהם ביחד עם ידידיו פיטר גארט ודונלנד פקטור
"אנשי התרבות המודרנית מסוגלים לתקשר אחד עם השני במספר בדרכים מגוונות: מסוגלים לשיר, לרקוד ואף לשחק אחד עם השני בקלות רבה, אך אינם מצליחים לדבר על סוגיות שחשובות להם באמת בלי שהסיטואציה תגרר למריבה, פירוד ואף לאלימות. לדעתנו מצב זה מעיד על פגם שורשי ועמוק בתהליך החשיבה שלנו כבני אדם."
בוהם הקים קבוצות דיאלוג משותפות בנות 20-40 איש, שהתאספו במעגל באופן קבוע אחת לשבוע בכדי לשוחח באופן חופשי על נושא שלא נקבע מראש. בשיחה זו יכלו המשתתפים לחקור יחד את טבעה של המחשבה, ולחשוף יחד את האופן הסמוי שבו המחשבה מכתיבה פירוד ואלימות. בוהם ראה במעגלים הללו דרך ריפוי חברתית בהשראתם של קבוצות שבטים ציידים-לקטנים, שהיו מתאספים לשיחות ארוכות שלמראית עין חיצונית לא הייתה להן כל תכלית או מטרה. אולם השיחות הללו חיזקו אצל הציידים-לקטנים את תחושת השייכות והאחווה, ובפועל עזרו לכל אחד מבני השבט לדעת את מקומו הטבעי בלי צורך למילים מיותרות. למעשה, הכינו בני השבט מעין תשתית "תרבות שיתופית של משמעות", שהשכינה שלום ואחווה והשרתה שלווה בשבט.
לעתים קרובות נדמה כי רוב רובן של שיחות בני האדם מורכבות משני צדדים; שאינם מסכימים איש עם רעהו ובנוסף חוסר הסכמה עם צד שלישי שאיננו נוכח. הויכוח המתמיד עם המציאות הינה ביטוי לאלימות שכופה עלינו המחשבה שלנו. בניגוד לויכוח, שבו ישנן רק שתי אפשרויות – כל צד יוצא או מפסיד או מנצח, אך מבחינה רעיונית אידיאולוגית נשאר בנקודת ההתחלה של. הדיאלוג מציע אפשרות חדשה, שבה כל צד מביא את עצמו, ומכך נוצר דבר חדש שלא היה מקודם לכן, המשותף לכל המשתתפים. הדבר שמאפשר זאת הוא השהית הביקורת והשיפוט, כך שניתן יהיה להתבונן במחשבה בעודה מתרחשת. השהייה , אין משמעה התעלמות או הדחקה מתכנים שעולים מעצמם במחשבה, אלא האטת אינסטינקט התגובה המיידית שהם גוררים בדרך.
מתוך ספרו של בוהם "מחשבה כמערכת"
בוהם דאג רבות למין האנושי ולחיים באופן כללי, והזדעזע ממה שראה כחוסר שיווי משקל גדול לא רק בין בני האדם והטבע, אלה בנוסף בין עמים שלמים ובין איש לרעהו.
"אתה מתחיל לחשוב מה יקרה למין האנושי. מבחינה טכנולוגית הוא ממשיך להתקדם בעוצמה אקספוננציאלית, או לטובה או לחורבן. " והוא ממשיך ושואל:" מה מקורן של כל הבעיות הללו? אני טוען שהמקור הוא באופן בסיסי במחשבה בלבד. אנשים רבים יטענו כי הצהרה כזאת היא שגעון, בגלל שמחשבה היא הכלי היחיד שבו אנו משתמשים בכדי לפתור את בעיותינו. אבל נראה כי הדבר שבו אנו משתמשים בכדי לפתור את בעיותינו הוא בעוכרינו, והוא המקור הבעיות. זה בדיוק כמו ללכת לרופא ודווקא הוא יגרום לך להיות חולה."
לפי בוהם , המחשבה כביכול משרתת "אני" כלשהו שמשתמש בה ומחליט כיצד להתנהל עם המידע שהמחשבה מספקת. אך בוהם טוען שההפך הגמור הוא הנכון – המחשבה כשלעצמה היא זו שמנהלת את האדם. מה גם, שהמחשבה מספקת לאדם אשליה כאילו האדם הוא זה שמנהל אותה. "המחשבה יוצרת מחלוקות מתוך עצמה, ולבסוף טוענת שהן שם באופן טבעי. זה מאפיין מרכזי נוסף של המחשבה: המחשבה אינה יודעת שהיא עושה משהו ואז שהיא נאבקת כנגד משהו שהיא יצרה, אינה מעוניינת לדעת שהיא זו שעושה כך, והמחשבה מגיעה לנקודה קריטית שהיא נאבקת כנגד התוצאות, בעוד היא מנסה להימנע מתוצאות בלתי נעימות בזמן שהיא ממשיכה באותה דרך חשיבה. את זה מכנים 'חוסר עקביות נתמכת'.
בוהם הציע בספרו 'מחשבה כמערכת' טבע מערכתי של המחשבה
"מה שאני מתכוון במילה 'מחשבה' הוא כל דבר;מחשבה, הרגשה, גוף, החברה כולה - כל אלו הם תהליך אחד ורציף. המחשבות של מישהו אחר הופכות להיות המחשבות שלי, ולהפך. לכן יהיה זה מוטעה לשבור זאת למחשבה שלי, המחשבה שלך, ההרגשות שלי, הרגשות הללו, הרגשות ההן. אני טוען שהמחשבה יוצרת מה שנקרא היום בשפה המודרנית מערכת. מערכת פרושה אוסף של דברים או חלקים שקשורים ביניהם באופן אינטיגרלי ובלתי ניתן להפרדה."
לסיכום הדברים, צורת החשיבה של בוהם בהקשר המדעי ההוליסטי של בני האדם, וחקירתו של הטבע, היא ללא ספק תחום אפור שמעט מאוד מן המדענים הקונסרבטיביים נגעו בו. תחום חקירת הנוסחאות המדעיות דרך התבוננות על האדם מבפנים וחקירת הנתונים דרך רגש ומחשבה הינה גישה שמתפתחת היום בצורה חזקה ונכנסת גם לתחומי המדע המדוייקים שנמנעו תמיד בשילוב "הנפש", וההסתכלות הסובייקטיבית בחקירותיהם.
צורת חייו הכל כך מתמידה של בוהם הביאו אותו לאחר מותו להכרה בינלאומית ובהסכמה שבחקירותיו ובדרכו הכל כך לא אופיינית, הוא פתח חריץ קטן שדרכו נוכל כאנושות לתפקד ולהתכונן לעתיד בצורה מושכלת ורחבה יותר.