מילים - אבשלום מיכאלי(מתוך סדנת כתיבה עם ארקדי דוכין וזמיר גולן)
השעה היא שש עשרים ושלוש
הטלוויזיה דלוקה וחופרת לי בראש,
פרסומות חדשות, מוצרים ישנים,
כולם מחייכים אבל הכל במסכים.
אני רוצה את הבית של השכן,
קונה לי מותגים ולא מפסיק לעשן,
אני חושב שאלימות היא פתרון יצירתי,
הטלוויזיה היא זאת שמלמדת אותי.
מנסה לברוח מרצונות חומריים
משתדל להסתיר את הייאוש על הפנים
לפעמים מסכים שיש לבחור ממה שיש,
אבל לרוב אני כועס, לא חושש, לא מתבייש !
האם אני בוחר בעצם לא לבחור ?
אולי עוד אצליח לא ליפול לתוך הבור...
לא רוצה לשרת רצונות של אחרים
כי בלי החופש לא שווה לי להמשיך את החיים.
מניפולציה כוחנית שמובילה לאינפלציה,
מנהיגים, פוליטיקאים מאבדים ריפוטציה,
אין לאף אחד מושג מהו החופש לכולם
מי אמר שהדג לא טובע בים ?
פשוט נמאס לי לחייך לכולם בכוח,
אני רוצה להיות חופשי ובאמת לשמוח
ושיפסיקו לקדוח לי בראש בלי הפסקה
שהחופש הוא בנופש בין עבודה לעבודה.
פעם בשנה נוסעים לחופשה
רגעים יפים, חברים, משפחה
כולנו חופשיים וממשיכים ליהנות
חבל שכל זה נמצא רק בתמונות.
מהו החופש? שואל את עצמי...
מהו החופש, אולי אתם תגידו לי ?