שאלה מאת: יוליה שפירה"יש חיים אחרי המוות..?"
תשובה:
מוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. כל פעם שאנחנו משנים רצון כלשהו בתוכינו ומפנים מקום לרצון חדש, חלק קטן מאיתנו מת ונולד משהו חדש. לדוגמה: רצון לאכול מת* לאחר שאכלנו, ורצון לישון מת* כשהתעוררנו. לצורך המחשה ננסה להיזכר בהתאהבות ראשונה - בתחילתה, היא מצטיירת לנו כחוויה נצחית ואינסופית ואנחנו אפילו לא מוכנים לחשוב על האפשרות בה החוויה הזו תיגמר, ואחריה יתפנה בליבנו מקום לאדם נוסף, בו נתאהב עוד יותר ואפילו לא נזכור את מידת ועוצמת ההתאהבות שהייתה לפניה. זהו מוות רוחני! מוות של צורת רצון מסוימת, מצב בו אנו לא יכולים יותר ליהנות מאותה תבנית חווייתית, שציירנו לעצמנו ומילאנו אותה בתענוג לו ציפינו. ישנם חיים לאחר המוות הנ"ל, וככל שירבו רגעי המוות* המתוארים כאן, כך גם יגדל הטעם לחיים שלנו ועוצמת החוויה מהם. במילים אחרות, ככל שנממש ונמית יותר רצונות, תובנות ותפיסות עולם, יופיעו בנו יותר רצונות שתהליך המימוש שלהם בעצם נקרא - החיים. ככל שנמות יותר, נחיה יותר !
אנחנו בד"כ מדברים על המוות הגופני הפרטי שלנו, וחושבים עליו מבחינת הפרט ולא מבחינת הכלל. אם נתייחס לאנושות כאל אורגניזם אנושי, רוחני אחד שלם ואחיד, יהיה לנו הרבה יותר קל לשנות את תפיסתנו בכל הקשור למוות, ולהתבונן על התמונה הזו מלמעלה בלי להכניס את "עצמי" למרכז התמונה.
הרי בכל גוף, וגם בגוף האדם קיימים תאים שמתחדשים. ללא התחדשות זו, אין חיים, אך במהלך ההתחדשות, תאים רבים מוכרחים למות* כדי לפנות מקום לתאים חדשים, המסוגלים להועיל יותר לכל הגוף. וכך גם בני האדם. כל אחד מאיתנו הוא רק תא אחד בודד, מכל האורגניזם האנושי שמתפתח כל הזמן, גדל, מתחזק, מתבגר ומזדקן... וכן מבחינה גלובלית, תאים (בני אדם) חולים, זקנים או חלשים, (שלא מספיק מתפקדים לטובת הגוף הכללי) אמורים לפנות את מקומם לתאים (בני אדם) חדשים. רק כך תמשיך האבולוציה האנושית כן ברמה הפיזית וכן ברמה הרוחנית.
אז מה קורה לאחר המוות הגופני הפיזי שלנו?
מבחינה מדעית, אין אף צורת אנרגיה שנעלמת לאנשהו. המים אינם נעלמים הם משנים את צורתם לגזים כאשר מתעדים, החול אינו נעלם, ממנו מייצרים זכוכית, חומרי בניה ועוד.. כך גם הגוף לא נעלם לשום מקום, אלא משנה את צורתו וממשיך להתקיים כמזון לרבים אחרים ואז חי בתוכם וזורם בדמם, וכך הלאה..גם הרצון ליהנות (האני האותנטי/ הנשמה) שלנו לא נעלם ולא עולה* שמיימה וגם לא יורד לגיהינום* כמו שמספרים לנו באגדות ובדתות שונות.
רצון ליהנות שלנו, המכונה בכתבים עתיקים כ"חלק אלוה ממעל" או - "הנשמה" ממשיכה את גלגוליה לגופים אחרים בהם מבחינתו של הטבע, היא תוכל לזרז את זמני התפתחותה הרוחנית ובכך להוסיף חיים לכל הנשמה הכללית. היא תחווה שוב חיים בגוף אחר, אבל הפעם מהסתכלות לגמרי אחרת, היא תעבור כביכול את אותם השלבים, אבל בזכותם תוכל להצדיק את הבריאה ברמה רחבה, שלמה וגלובלית יותר...
אך היא לא תזכור שזו היא, אותה הנשמה שעברה לגוף אחר וממשיכה את התפתחותה, אלא אם היא תגיע לדרגת השגה רוחנית מסוימת עוד בגלגול הקודם, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי ועליו אספר בהזדמנות אחרת.
היו מקובלים ואנשי רוח שהסבירו את המעבר שבין גוף אחד לשני, כהחלפת בגד. כך לפי דבריהם מרגיש אדם רוחני שהגיע זמנו וגופו הפיזי מת. הם מתארים יחס כלפי הגוף כאל בגד שהיה אמור לשרת אותם תקופה מסוימת וכמו כל בגד גם הוא נהרס, ולכן אנו מקבלים בגד (גוף) חדש.
אפשר לתאר את זה גם בעזרת דוגמה אנלוגית יפה, מהסרט "פרשת דרכים" בה מסופר על זחל שחייב למות, לוותר על צורת קיום עכשווית כדי להתפתח לפרפר יפיפה ולעוף מהר במקום לזחול...
__________________________________________________________________
יש לך שאלה עליה היית רוצה לקבל תשובה המבוססת על שורש פנימי, רוחני ?
שאל/י אותה עכשיו, ממש כאן בתגובות ואפרסם את התשובה במדור זה בהקדם האפשרי.
או שלח/י את שאלתך לדוא"ל: avshalom.michaeli@gmail.com .
